האבולוציה של התבונה האנושית

ביום רביעי האחרון עסקה הרצאתו של פרופר' דוד חן  בנושא "האבולוציה של התבונה האנושית" .
האזנתי לדבריו  ברוב קשב ושקיקה, שכן לא נחשפתי עד כה לעומק מחשבה שכזה  ונקודת מבט כה מרתקת באשר לתובנה האנושית ותשתיתה.
על פניו יהיה מי שיחשוב שגישה כזו מערערת את  סלע קיומו של החינוך - אם פני התובנה הם הגנטיקה.
אולם אני יצאתי מהרצאה זו עם תובנות שונות לחלוטין .

• שונות - היא מילה רבת ערך ומשמעות והיא מקבלת משנה תוקף לאור דבריו של פרופר' חן.
  לדעתי , זו אבן יסוד בתפיסת עולם חינוכית . כל תכנית חינוכית צריכה  לחתור למתן מענה לשונות ולא  לתור אחר אחידות המתעלמת  מרבגוניותו של המין האנושי.
  
• ידע - מילה שגורה בפי כל, שאת פירושה המילוני מכיר כל בר דעת. אולם כשפרופ' דוד חן הציג סרטון המכמת את הידע בטווחים עצומים בלתי נתפסים , אזי כל מה שנותר לנו כאנשי חינוך הוא לכתוב לעצמנו באותיות קידוש לבנה את השאלה  הפשוטה והכה מורכבת, שהוצגה על ידו:
  "מה  אנחנו רוצים שהתלמיד ידע? "  שכן , גם אם נרצה ללמד הכל, לא ניתן ,מכיון הגנטיקה שלנו אפשרה לנו לפתח אמצעים טכנולוגים שהובילו  ליצירת כמויות ידע שאף בן-אנוש לא מסוגל להכיל אותן.
  על כן, שאלה זו לדעתי ,היא בבחינת הגדרת מטרה כללית, אך מהותית מאין כמוה, בעידן של "התפוצצות ידע".
  באופן פשטני הייתי עונה שחשוב מכל הוא לפתח חשיבה עצמאית, מקורית ,יצירתית וביקורתית שתאפשר לאדם לברוור את המוץ מהאינסוף!
  
• טכנולוגיה - כך הגדיר אותה פרופ' חן:
  "ידע המיושם לפתרון בעיות"
  "ידע ואמצעים המשמשים את האדם להרחבת יכולותיו הטבעיות וליצירת העולם המלאכותי"
  פשוט וקולע!
  אם כך ,מהות החינוך היא לפתח את הכישורים הטבעיים לפתרון בעיות ולהביא לכך שכל לומד יכיר וישלוט באמצעים/כלים העשויים לשמש אותו להרחבת  יכולותיו הטבעיות.

הכל כל כך הגיוני ,  אם כך למה קובעי המדיניות לא מאמצים  משנה סדורה זו?
כסטודנטית במגמת תקשוב למידה , אני מקווה שלפחות עמיתי ואני ניישם ב"מגרש המצומצם" שלרשותנו חלק  מהרעיונות הללו, בבחינת צעד קטן לאדם.....

 
מצ"ב קישור למסמך של פרופר' חן ועמיתיו , שווה לעיין . http://www.cet.ac.il/inttech/docs/rational_proposal_TAu.doc

מי חכם?

קמתי הבוקר עם המחשבה ש... די!
די לשימוש במונחים השיווקיים "כיתה חכמה"  "לוח חכם"  "שולחן חכם"  - הם לא המהות והם אף חוטאים לה !

מי חכם ? העצמים הדוממים הללו?  לא !
חכם מי שהמציא אותם אבל יותר מכך חכם מי שיודע לעשות בהם שימוש מושכל !

גם אם כל הכיתות בתבל ייצויידו במיטב  "המוצרים החכמים" הללו , שינוי מהותי לא יתרחש אם אנשי החינוך לא "יצויידו" בחכמת הניצול המיטבי שלהם!

ואסיים בציטוט :
"גם אם את אלפי חכמים נועצת, אל תחדל משאול את תבונתך גם אתה."   משלי יהושע

yes we can - לקיים דיאלוג

נשיא המדינה, שמעון פרס , השיק את ערוץ הנשיא ביוטיוב .
וכך אמר :
"האינטרנט שינה מן היסוד את האופן שבו אנו מתקשרים האחד עם השני.
כאדם המאמין בכוחה של הטכנולוגיה, אני שמח ונרגש מהאפשרות לנהל שיח עם תושבי ישראל והעולם"

מבחינתי  זהו "חיזוק" נוסף  למחשבותי , אותן הצגתי ברשומות הקודמות ,  שניתן, ואפשר ורצוי וכדאי לקיים דיאלוגים במרחב הוירטואלי לקידום רעיונות, ליצירת קשרים, לשיתוף , ובודאי גם להוראה וללמידה.

"מרטין בובר במרחב הוירטואלי"

בקורס "התנגשות בין תרבויות" שב ומדגיש פרופר' שוהם את  הצורך בקיום דיאלוג  ברוחו של בובר לשם פתרון קונפליקטים. בקורס זה אנו דנים ב"התנגשויות תרבותיות" בחברה הישראלית  ההטרוגנית . הדיון הזה חשוב להמשך קיומנו הממשי בארץ הזו אבל אני, חובבת הקשרים שכמותי, יצאתי למרחב הוירטואלי לחפש אחר קשרים בין הפילוסופיה של בובר לבין  האפשרות לקיים דיאלוג במרחב הוירטואלי  - ומצאתי...  את המאמר
אדם ממשי במרחב וירטואלי
המאמר דן בשאלה האם ניתן להשתמש ברעיונותיו של בובר לשם בחינת מעגלי השיח בעולם האינטרנט - האם ממשים הם או וירטואלים?
על פי בובר הדיבור הבינאישי הינו בעל חשיבות רבה לקיומו של האדם כסובייקט , כלומר תודעתו של האדם מתגבשת תוך כדי קשר דיאלוגי עם זולתו (FTF) .
בובר טען שקיומו של האדם המודרני בעולם הטכנולוגי , המתקיים בין סובייקט לאובייקט הינו קלוש, ללא חירות יצירה וחירות מוסרית  וזאת בשל תפיסת הטכנולוגיה כמציאות שניתן לכמתה, לנתחה, לשלוט בה וכו' .
כמי שמתנסה מעט "בדיאלוג בובריאני" בקורס ובדיאלוגים אחרים ברשת, אני יכולה לדבר על תחושות אינטואיטיביות שלי, האומרות שניתן לקיים דיאלוג ממשי גם בעולם הוירטואלי , דיאלוג אחר , אך לא פחות איכותי, משמעותי ובונה.
לדעתי ניתן אף למצוא יתרונות לא מעטים בדיאלוג בסביבה הוירטואלית  המאפשר "תרגול בהקשבה לאחר" , מאפשר לקיים דיאלוגים עם בעלי מוגבלות, עם "אויבים" שאלמלא הטכנולוגיה לא ניתן היה לקים עימם דיאלוג ועוד.

לסיכום אומר, יש לי /לנו קיום ממשי בעולם הממשי וקיום ממשי , בעל פנים דומות וגם שונות בעולם הוירטואלי.

"עת הדעת"

ב"אולפן שישי" מיום 4.12.09 שודרה כתבה  אודות  כיתה מיוחדת , בלי לוח וגיר , בלי מחברות וספרים,  שהייתי מגדירה כ"כיתת  העתיד כבר כאן  ".   
 צפיייה בכתה העתידית

המיזם הוא פרי פיתוח של חברת עץ הדעת ( Time To Know), חברה פרטית של בעל הון , שהציבה לעצמה מטרה לשנות את פני החינוך בישראל  ולשפר את ההוראה בבתי הספר ע"י שימוש בטכנולוגיה מבוססת מחשבים.

במסגרת הקורס מדעי החינוך במאה ה- 21 בהנחיית פרופ' דוד חן  מתקיים דיון מרתק באשר לפני החינוך  בהווה , במשבר החינוך הלוקאלי והאוניברסלי  ובחזון העתידי  שיביא לשינוי , שלדעת רבים וטובים נדרש !

 יישומו של מיזם  זה בארץ בשני בתי ספר , מצביע מחד על כך  שאפשר  לבצע שינוי עם חזון ועם לא מעט הון, ומאידך  מעורר תחושה שמא  גורלו של פרוייקט  זה יהיה כאחרים שלא התרחבו  ולא הובילו בסופו של יום  לשינוי  אמיתי במערכת החינוך. יחד עם זאת מן המידע המועט שיש לי על המערכת המופעלת , נראה לי שגם היא  לא נותנת מענה שלם לשילובה של הטכנולוגיה בלמידה , מכיון שאינה משלבת כלי web 2.0 , אלה פועלת כמערכת סגורה.  
אין בדברי אלה רצון להמעיט בערכו של הפרוייקט , להפך , אני מקווה שתסלל הדרך להחדרתו של שינוי מהותי ואמיתי  בשדה החינוך , שינוי עם חזון ומעש  "למען עתיד ילדנו".

אודות עת הדעת